הקצה הצפוני של סולאווסי הוא קטן בגודלו אך מאד מגוון. ברדיוס של שעה נסיעה ברכב, אפשר לראות נוף דרמטי של הרי געש, יערות גשם, חופים פראיים, אגמים געשיים, ושוניות אלמוגים מהעשירות בעולם. אך מעבר לטבע, צפון סולאווסי מתבלט גם באופיו התרבותי הייחודי בזכות אנשי המינאהאסה, הקבוצה האתנית המרכזית באזור.
בשונה מרוב תושבי אינדונזיה המוסלמים, רוב בני המינאהאסה הם נוצרים. מנאדו, בירת צפון סולאווסי, היוותה עיר נמל חשובה להולנדים, שפעלו באופן אינטנסיבי להמיר את דתם של בני המינאהאסה. בניגוד לקהילות אחרות, בני המינאהאסה אימצו את התרבות ההולנדית במידה רבה: שמות הולנדיים, השפעות קולינריות, חינוך מערבי, ונוכחות גבוהה באקדמיה ובצבא. המינאהאסה ידועים גם בפטריוטיות שלהם כלפי המדינה האינדונזית, במקביל לגאווה האתנית שלהם.
ויש גם זווית ישראלית! בקרב בני המינאהאסה, ובעיקר בקרב ההנהגה המקומית, קיימת לאורך השנים סימפטיה מוצהרת לישראל. כמה משלחות מבני המינאהאסה אף ביקרו בישראל לאורך השנים, והקשרים הלא רשמיים כוללים גם שיתופי פעולה בתחומי חקלאות וחינוך. ספרו למישהו מקומי שאתם מישראל, ותכף תראו איך מתפשט לו חיוך על הפנים.
האי בונאקן – Bunaken
האי בונאקן נמצא בלב שמורת הטבע הימית בונאקן, שנחשבת לאחת מהשמורות הימיות החשובות ביותר באינדונזיה, ואולי אף בעולם כולו, בזכות המגוון העצום של יצורים ימיים החיים בה. גם מי שלא מתכוון לצלול, אלא רק לשנרקל (כמוני), יהנה מאד מלצוף מעל מדרונות תלולים של שונית צבעונית, ולפגוש מקרוב צבי ים, סוסוני ים, ועוד שלל יצורים מרהיבים. עם זאת, האי יחסית קטן, ואם אתם לא מתלהבים מאלמוגים ודגים, אולי עדיף לוותר.
איך להגיע?
הדרך הכי נוחה ומהירה היא בסירה פרטית מאחד הנמלים ליד מנאדו, בתיאום עם המלון שלכם בבונאקו, והיא תביא אתכם ישר למלון. אני שילמתי 35 אירו, כולל מונית משדה התעופה עד לנמל.
רוב המלונות נמצאים בחוף המזרחי של האי, למרות שאני ישנתי בחוף המערבי במלון מצוין שמנוהל על-ידי וויליקה, הולנדית מקסימה שטיילה בבונאקו לפני 20 שנה, התאהבה במקומי, והחליטה להישאר.
שמורת הטבע טנגקוקו (Tangkoko)
שמורת הטבע טנגקוקו נמצאת כשעה נסיעה ממנאדו, ולמרות גודלה הקטן יחסי, היא מאכלסת מינים רבים של בעלי-חיים, אך אתם פה בשביל לראות את קופי המקוק השחור ואת קופי הטארסייר. הייתי ממליץ לעשות שני סיורים: סיור ערב בשביל לראות את הטארסייר, וסיור בוקר בשביל קופי המקוק והציפורים.
השמורה גם קשורה לפרשה בשם ״הקוף והסלפי״: בשנת 2011, צלם טבע בריטי בשם דייוויד סלאטר הגיע לשמורת טנגקוקו כדי לצלם את קופי המקוק השחורים. במהלך הצילומים, אחת הקופות לקחה את המצלמה ולחצה על הכפתור, וכתוצאה מכך נוצרו מספר תמונות סלפי שלה. אחת מהן הפכה לוויראלית במיוחד.
סלאטר טען לזכויות יוצרים, וארגוני זכויות בעלי חיים טענו שזכויות התמונה שייכות לקוף. בית המשפט בארה״ב קבע שבעלי חיים אינם זכאים לזכויות כאלה, וקבע שהתמונה שייכת לנחלת הכלל. מאז כל אחד רשאי להשתמש בה באופן חופשי.
ארץ המינהסה (Minahasa)
מוקדי העניין העיקריים מרוכזים סביב העיר טומהון, וכוללים טיפוס להר הגעש לוקון (כשאני ביקרתי שם הוא היה סגור מחשש להתפרצות), והר הגעש מאהוו (Mahawu)
מומלץ לשכור אופנוע או נהג שיקחו אתכם עד פסגת ההר מאהוו, ומשם זה טיפוס קליל של 15 דקות. מהפסגה יש נוף משגע של מנאדו ובנאקו.
Donau Linow
יעד נוסף ומומלץ הוא האגם הגעשי לינאו. ייחודו של האגם נעוץ בתופעה נדירה: צבע מימיו משתנה בין גווני טורקיז, כחול וירוק, בהתאם להרכב הגזים הוולקניים בו, קרינת השמש והטמפרטורה. המשמעות של המילה "לינאו" בשפת בני המינאהסה היא "מים", אך השחייה באגם אסורה בהחלט בשל רעילות המים. הנסיעה לאגם היא נחמדה בפני עצמה, הכביש עובר בין כפרים, שדות ונוף וולקני מהמם.
גאדו-גאדו 
כתיבת תגובה