יוגיאקרטה, או "ג'וגג'ה" כפי שהמקומיים קוראים לה, היא עיר עם מעמד ייחודי ומורכב באינדונזיה. היא ממוקמת בדרום-מרכז האי ג'אווה, בליבו הדמוגרפי, התרבותי והפוליטי של אינדונזיה, ונחשבת לאחד המרכזים ההיסטוריים והתרבותיים החשובים במדינה.
עם אוכלוסייה של כ-400 אלף תושבים בעיר עצמה וכשני מיליון במטרופולין הסובב אותה, העיר קטנה יחסית, אך בעלת משקל סגולי גבוה במיוחד בתודעה האינדונזית. זהו המקום שבו מסורות ג'אוונזיות עתיקות, דתות הודיות, ותנועות לאומיות אינדונזיות נשזרות יחד למארג תרבותי ייחודי.
אחד המאפיינים הייחודיים של יוגיאקרטה הוא שמדובר במחוז מיוחד: היחיד באינדונזיה שבו עומד בראשו סולטן, שליט מסורתי שמחזיק גם בסמכויות מנהליות בפועל. הסולטן הנוכחי (חמאנגקובואונו העשירי), חמישי בשושלת ששלטה באזור מאז המאה ה-18, חי עד היום בקרטון (ארמון הסולטן) שהוא לא רק אתר תיירותי והיסטורי אלא גם מוסד פעיל.
הנוכחות של הסולטן מורגשת בעיר. הוא נתפס לא רק כראש ממשל, אלא כמעין אב רוחני של יוגיאקרטה. תושבים רבים רואים בו דמות מוסרית שמייצגת את הזהות והמסורת של המקום. הטקסים המלכותיים, פסטיבלים מסורתיים, הופעות ריקוד וגאמלאן – כולם שזורים בחיים היומיומיים של העיר.
יוגיאקרטה, במובנה המודרני, נוסדה בשנת 1755 בעקבות הפיצול של ממלכת מטארם, הממלכה הג'אוונזית האחרונה ששלטה ברוב ג'אווה. הסכם ג'יאנטי, שנחתם בין ההולנדים לבין נציגי בית המלוכה, חילק את הממלכה לשתי ישויות נפרדות: סולטנות סוראקארטה (סולו) וסולטנות יוגיאקרטה.
מהרגע הראשון שאפה יוגיאקרטה לנסח לעצמה זהות פוליטית-תרבותית מובחנת. הסולטנים הראשונים השקיעו משאבים לא רק בבניית מוסדות שלטון אלא גם ביצירת מוסדות תרבות, חצרות אמנים, מסגרות חינוך ומסחר, כאשר כל זה נועד לבסס את יוגיאקרטה כמוקד כוח עצמאי, גם לנוכח הכוח ההולנדי הדומיננטי.
בתקופה הקולוניאלית, העיר שמרה על מידה מסוימת של אוטונומיה, תוך יצירת מערכת יחסים אמביוולנטית עם השלטון ההולנדי: מצד אחד, כפיפות למוסדות השלטון ההולנדיים, מצד שני, שימור מערכות מקומיות של שלטון, מסחר וחינוך.
דווקא הגמישות הזו אפשרה ליוגיאקרטה לשמור על יציבות בתקופות של משבר קולוניאלי, ולהפוך לאחד המרכזים הלא-רשמיים של לאומיות אינדונזית מתהווה כבר במאה ה-20 המוקדמת.
אחד הרגעים המכוננים בהיסטוריה של יוגיאקרטה הוא תפקידה כעיר הבירה הזמנית של אינדונזיה בין השנים 1946–1949, כאשר ג'קרטה הייתה תחת כיבוש הולנדי. הסולטן חמאנגקובואונו התשיעי, דמות מרכזית בפוליטיקה האינדונזית, פתח את שערי עירו לתנועה הלאומית והעניק לה תמיכה לוגיסטית וסמלית אדירה. בזכות המחויבות הזו לעצמאות הלאומית, העניקה אינדונזיה ליוגיאקרטה את אותו מעמד משפטי ייחודי כ"מחוז מיוחד״.
הסולטנות ביוגיאקרטה היא מוסד פוליטי-תרבותי יוצא דופן. שלא כמו מלוכות סמליות במדינות אחרות, הסולטן של יוגיאקרטה הוא בפועל מושל המחוז עם אחריות אדמיניסטרטיבית מלאה, כולל שליטה בתקציבים, תכנון עירוני ומינוי פקידים. מצב זה יוצר עיר ששורשיה נטועים עמוק במסורת פיאודלית, אך תושביה נעים בחיי יומיום מודרניים. הסולטן הנוכחי נתפס כפרגמטי, בעל השכלה מערבית והשפעה פוליטית רכה אך אפקטיבית. הקשר בין מוסד הסולטן לבין תושבי העיר אינו רק סמכות שלטונית אלא גם מטען סמלית עמוק של המשכיות, זהות מקומית, ואיזון בין קדמה למסורת.
יוגיאקרטה והתרבות הג'אוונזית הטהורה
יוגיאקרטה נתפסת כמרכז של התרבות ג'אוונזית "טהורה". זהו מונח טעון, אך נפוץ בדימויים האינדונזיים העצמיים. המושג מתקשר לעולם הערכים, הנורמות, האסתטיקה והמבנה החברתי המסורתי של ג׳אווה המרכזית, במיוחד לאזור שסביב יוגיאקרטה וסורקארטה (סולו). התרבות הזו נתפסת בעיני רבים באינדונזיה ובעולם כחלק הליבה של התרבות הג'אוונזית, ולעיתים אף כסמל לזהות האינדונזית המסורתית עצמה. עם זאת, מן הסתם מדובר בהבנייה תרבותית ולא במהות קבועה או "טהורה" במובן מילולי.
התרבות הג'אוונזית נבנתה במשך מאות שנים סביב מערכת פיאודלית ברורה, בה הסולטן ובני האצולה (ה"פראיג'י") תופסים מקום עליון בסולם החברתי. ההתנהלות היומיומית מונחת על-פי קודים מורכבים של כבוד, דיבור מעודן, ושפת גוף מאופקת. ערך יסוד בתרבות הג'אוונזית הוא השאיפה להרמוניה חברתית, והימנעות מעימות גלוי. השיח נע לרוב בצורה עקיפה, לא קונפרונטטיבית, מתוך עקרון שעדיף "להחליק" מתחים מאשר להציף אותם.
למרות שהיום רוב התושבים מוסלמים, התרבות הג'אוונזית המסורתית משלבת יסודות מהינדואיזם והבודהיזם, כולל סמלים, פולחנים ומבנים קוסמולוגיים כמו הר מרו שמופיע בארכיטקטורה של מקדשים.
האיסלאם הג'אוונזי מתמזג עם פולחנים אנימיסטיים, תיאטרון צלליות, וריקודים טקסיים. הוא פחות פוריטני מהאיסלאם הסלפיסטי שמתפשט באזורים אחרים באינדונזיה. וכך, יוגיאקרטה נתפשת כמייצגת התרבות הג'אוונזית האותנטית, והסולטנות ממשיכה לשמר טקסים, לבוש, ריקודים ושפה באדיקות.
כמה מהאומנויות החשובות שמשומרות בעיר:
תיאטרון צלליות – Wayang kulit
תזמורת כלית אינדונזית – Gamelan
אומנות הטקסטיל – Batik
ריקוד נשי מקודש – Tari Bedhaya
למרות הגאווה הרבה של שימור ועיצוב התרבות הג׳אווינזית, מתרבים הקולות המבקרים את שימור ההגמוניה שטוענים למחיקת הגיוון האתני באי. בנוסף, הדבר יוצר מתחים מול תהליכים של שינוי, פתיחות, ותביעה לשוויון.
אתרים מומלצים
ארמון הסולטן (Kraton Yogyakarta)
הקרטון הוא הארמון הרשמי של סולטן יוגיאקרטה, ומרכז החיים התרבותיים והפוליטיים של הסולטנות המקומית מאז הקמתו בשנת 1755, לאחר חלוקת ממלכת מאטראם. כיום הוא משמש גם כמעונו של הסולטן המכהן.
הארמון בנוי לפי עקרונות אדריכלות ג'אוונזית מסורתית, עם מבני עץ פתוחים (פנדופו), עמודים מגולפים, גגות רעפים בצורת טרפז, וחלוקה סימבולית המייצגת את הסדר הקוסמי על פי התפיסה הג'אוונזית. כל מבנה במתחם ממוקם באופן מדויק בהתאם לעקרונות רוחניים ופולחניים, ויש בו שילוב בין השפעות הינדואיסטיות, איסלאמיות ואנימיסטיות מקומיות.
הארמון הוא למעשה עיר קטנה בתוך החומה, בית ל-25,000 איש, מתוכם יותר מאלף מועסקים בארמון. ביקור במתחם מאפשר לראות מספר פוויליונים, מוזיאונים קטנים ותצוגות קבועות של חפצי טקס, בגדי מלוכה, כלי נגינה גמלן, בובות תיאטרון, רהיטים עתיקים, מסמכים היסטוריים וצילומים משפחתיים של בית הסולטן. חלק מהמבנים פתוחים לציבור, בעוד אחרים שמורים לשימוש פרטי של משפחת הסולטן ואינם נגישים.
במהלך השבוע מתקיימות הופעות תרבות מסורתיות כמו ריקודים קלאסיים, מופעי גמלן ותיאטרון צלליות, כאשר ההשתתפות כלולה במחיר הכניסה. בנוסף, במקום פועלים אנשי חצר הלובשים בגדים מסורתיים וחלקם ישמחו להסביר מעט על המקום, אך למידע מעמיק יותר מומלץ לשכור מדריך מקומי.
ארמון המים (Taman Sari)
כחצי קילומטר מדרום מערב לקרטון נמצא קומפלקס הידוע גם בשם "ארמון המים" ששימש בעבר כאתר מנוחה, בילוי וטיהור רוחני עבור הסולטן ומשפחתו. המתחם נבנה במאה ה-18 וכולל בריכות מים, תעלות, גנים, מבני תפילה, מגדלי תצפית ומעברים תת-קרקעיים. בעבר כל האזור היה מוקף בתעלות מים מלאכותיות, אך רבות מהן התייבשו או נהרסו ברעידות אדמה.
החלק המרכזי המשומר ביותר הוא אזור הבריכות, שבו שלוש בריכות עם מזרקות, מרפסות תצפית ומבנה מרכזי ששימש כנראה את נשות ההרמון. הסולטן היה משקיף על הנשים מתרחצות, ולאחר מכן בוחר עם מי מהן יבלה את זמנו. חלק מהמבנים שוחזרו, ואחרים נותרו הרוסים למחצה או הוסבו לבתי מגורים עבור הקהילה המקומית.
השוק ברינגהארג'ו (Pasar Beringharjo)
השוק המרכזי של יוגיאקרטה הוא שוק שמשתרע על פני כמה קומות ואזורים, וכל קומה מוקדשת למוצרים מסוג אחר. הקומה הראשונה מוקדשת ברובה לבאטיק (הבד המסורתי הצבוע ביד בטכניקת שעווה) ונחשבת לאחת הנקודות הטובות בעיר לרכישת בגדים, סארונגים, מפות ומזכרות. הקומה השנייה מציעה מוצרי בית, צעצועים, מזכרות, בגדי יומיום וטקסטיל במחירים סבירים.
בחלקו האחורי של השוק נמצא אזור דוכני המזון, שבו ניתן לטעום תבלינים, קפה מקומי, פירות יבשים, עוגיות מסורתיות, רטבים ועוד דברים טובים.
השוק מקורה, אך חם ולח יחסית, במיוחד בשעות הצהריים. כדאי להגיע מוקדם (בסביבות 9:00–10:00), כשעדיין לא עמוס. שימו לב שבחלק מהדוכנים יש מקום למיקוח, במיוחד אם אתם קונים בכמות.
רחוב מליובורו (Malioboro Street)
הרחוב הראשי של יוגיאקרטה, כדאי להגיע בערב כאשר הרחוב שוקק באנשים ובדוכני אוכל.
שוק פאסטי (Pasar Pasty)
שוק הציפורים, בוא תוכלו לראות מאות, אם לא אלפי ציפורים בכלוב למכירה. לבעלי לב חזק.
גאדו-גאדו 
כתיבת תגובה