בחודש יולי 2025, במסגרת הסכמי הסחר בין אינדונזיה לארה״ב, התחייבה אינדונזיה לבטל כמעט כל מכס על מוצרים אמריקאים, ובנוסף לבצע רכישות אמריקאיות בהיקף רחב, כולל 50 מטוסי בואינג, 4.5 מיליארד דולר חקלאות אמריקאית, ו-15 מיליארד דולר במוצרי אנרגיה אמריקאית. הגדלת הרכישות מארה״ב עלולה להעמיק את התלות הכלכלית בה, ובעיקר לפגוע ביחסי הסחר עם סין. וזה לא בהכרח חדשות רעות לאינדונזים.
בין שתי הענקיות האסיאתיות, אינדונזיה וסין, מתקיימים יחסים מורכבים ורב-שכבתיים. מצד אחד, סין היא שותפת סחר מרכזית, מקור להשקעות עצומות ולתשתיות מודרניות. מצד שני, נוכחות סינית דומיננטית בשווקים המקומיים באינדונזיה מאיימת על תעשיות מקומיות ומציתה מתחים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים. בשנים האחרונות נאבקת אינדונזיה בין הצורך בהעמקת שיתוף פעולה עם סין לבין הרצון לשמור על ריבונות כלכלית וחברתית.
סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של אינדונזיה, עם מחזור סחר דו-צדדי של עשרות מיליארדי דולרים בשנה. אינדונזיה מייצאת לסין בעיקר חומרי גלם כמו פחם, שמן דקלים, ניקל וגז, בעוד שהיא מייבאת מסין מוצרי אלקטרוניקה, טקסטיל, מכונות ותשתיות תעשייתיות.
מעבר לסחר, סין היא גם מקור השקעות עצום באינדונזיה, כחלק מיוזמת "החגורה והדרך" הסינית. דוגמה בולטת לכך היא פרויקט הרכבת המהירה בין ג'קרטה לבנדונג, שנחנך לאחרונה. סין מימנה, תכננה ובנתה את הקו, שסימל את חדירתה של סין לעומק הכלכלה האינדונזית.
לצד ההזדמנויות, חדירת המוצרים הסיניים לשוק האינדונזי פגעה קשה בייצור המקומי. כך למשל, תעשיית הביגוד והטקסטיל, שפעם הייתה מקור גאווה לאינדונזיה, הולכת ודועכת. מאז 2023, כ-300,000 משרות אבדו בעקבות קריסת מפעלים מקומיים שלא הצליחו להתחרות במחירי הסחורה הסינית.
המאבק אינו נוגע רק למחיר, והוא גם שאלה של איכות. כיום, מוצרים שמגיעים מסין אינם רק זולים, אלא ברוב המקרים גם איכותיים יותר מהתוצרת המקומית באינדונזיה. הרבה מהאנשים ששוחחתי איתם הביעו העדפה לבגדים סיניים, בעיקר בזכות האיכות הגבוהה שלהם והעובדה שהם נתפסים כסמל למעמד.
אינדונזיה נמצאת בעמדה בעייתית: מצד אחד, היא נאלצת להתמודד עם פגיעה חמורה בייצור המקומי. מצד שני, היא תלויה בסין, לא רק מבחינת סחר, אלא גם מבחינת השקעות אסטרטגיות בתשתיות, גישה לשווקים, וטכנולוגיה.
הקשרים הדוקים כל כך, עד שאנליסטים כלכליים מעריכים כי האטה של 1% בצמיחה הסינית עלולה להביא לירידה של כ-0.3% בצמיחה של אינדונזיה. המשמעות היא שכל תנודתיות בסין תשפיע ישירות על הכלכלה האינדונזית.
מעבר לכלכלה, יש גם ממד רגשי, תרבותי ופוליטי ליחסים. באינדונזיה חיים מיליוני צאצאים של מהגרים סינים, והם סבלו לאורך השנים מגזענות, אפליה ומהומות. המתח האתני הזה מעמיק כשסין נתפסת כגורם שמשתלט על הכלכלה האינדונזית, הן דרך מוצרים והן דרך נוכחות פיזית של עובדים סינים.
במהלך מגפת הקורונה, לדוגמה, אלפי עובדים סינים שעבדו על פרויקט הרכבת המהירה נתקעו במדינה. חלקם הפכו מטרה לביקורת ציבורית, לא רק בגלל חשש מהדבקה, אלא גם בגלל תחושות כלליות של ניכור.
גם הסוגיות הטריטוריאליות תורמות למתח. סין טוענת לריבונות באזורים בים סין הדרומי, כולל אזור הסמוך לאיי נאטונה האינדונזיים. התקריות בין ספינות אינדונזיות וסיניות באזור מעוררות את החשש מפני התפשטות סינית לא רק כלכלית, אלא גם ביטחונית.
הממשלות האינדונזיות האחרונות ניסו להגיב למצב בדרכים שונות. הנשיא הקודם איים על מכסים בגובה 200% על יבוא מסין. הנשיא הנוכחי, פראבוו סוביאנטו, אף קרא להטביע אוניות שמבריחות טקסטיל, רובו מסין. עם זאת, צעדים כאלה נדירים, כי ממשלת אינדונזיה מבינה היטב את מחיר ההסלמה.
בנוסף, אינדונזיה מנסה לגוון את שותפויותיה, בין היתר עם יפן, דרום קוריאה, הודו וארה"ב, כדי לא להיות תלויה לחלוטין בבייג'ין. אך הפערים העצומים במחיר ובקנה המידה מונעים מהתחרות להשתוות באמת לסין.
השאלה הגדולה היא האם אינדונזיה יכולה למצוא איזון בין השמירה על עצמאות כלכלית לבין המשך שיתוף פעולה עם סין. אפשרות אחת היא להשקיע יותר בחיזוק הייצור המקומי באמצעות סובסידיות, הכשרות מקצועיות ותמריצים להשקעות בתעשייה המקומית. אפשרות אחרת היא לדרוש מסין לכלול מרכיב מקומי בפרויקטים או ביבוא (למשל שחלק מהייצור יתבצע באינדונזיה).
אפשרות שלישית היא קידום שיתופי פעולה טכנולוגיים: לא להילחם בסין, אלא ללמוד ממנה ולבנות תעשייה מקומית חזקה, המתמחה בנישות ייחודיות כמו עיבוד חומרים, תעשייה ירוקה או חקלאות טכנולוגית. עם זאת, כל אלה ידרשו מדיניות נחרצת, השקעות עצומות, ואולי גם ויתור חלקי על שיקולים פוליטיים פופוליסטיים.
גאדו-גאדו 
כתיבת תגובה